סדרת הכלכלנים הגדולים: ג׳ון מיינרד קיינס (כן, קצת ידע כללי, מה יש?)

בפעם הקודמת הזכרנו לך את תאוריית היד הנעלמה של אדם סמית׳, שהעיקר בה היה: עזבו את השוק במנוחה, הוא ״מתוכנת״ להתמודד עם הכל בעצמו. העניין הוא, שאותו שוק חופשי היה דווקא די רגיש. הוא חווה לא מעט משברונים שהגיעו לשיאם עם המשבר הכלכלי הגדול, כשהתמוטטה בורסת ניו-יורק בשנת 1929. מה בדיוק היה שם? זה כבר נושא לסדרת כתבות אחרת. מה שחשוב להבין הוא שאזרחי ארה״ב איבדו כ-80% מהרכוש שלהם. חוץ מזה, הם גם נותרו ללא עבודות – ובמצב כזה, כשיש היצע של עובדים – המעסיקים שילמו להם מעט, מעט מאוד, כסף. 

מסמית׳ לקיינס 

על רקע השפל המטורף הזה, קיינס היה מוטרד. הוא שאל את עצמו למה השוק לא מתקן את עצמו בעצמו, כמו שתכל׳ס היה צריך לעשות בהתאם לתפיסה הכלכלית הקלאסית. ואז, התשובה הראשונה והגדולה ביותר שמצא קיינס, היתה שהמשק קרס בגלל שאין מספיק כסף להפעיל אותו (אם היית קשוב בפעם הקודמת, אתה בטח שם לב שזו אמירה שעומדת בניגוד מוחלט לסמית׳, פשוט כי סמית׳ לא ייחס חשיבות לכמות הכסף בשוק). בעצם, קיינס הגיע למסקנה שנוצר שיווי משקל חדש: שיווי משקל תחתון, של מיתון.

המהפכה הקיינסיאנית

אז מה הציע קיינס? מדיניות כלכלית של התערבות המדינה במשק (שוב, ההפך הגמור מהחופש של סמית׳). והכוונה היא שבמצבים של מיתון ושפל, יתערב השלטון ויכריע. למשל, על ידי מימון עבודות ציבוריות כמו סלילת כבישים, בניית גשרים וכו׳ – שיניבו תעסוקה ופרנסה. אפשר להסתכל על זה כעל דחיפה מאוד חזקה לגלגל שהפסיק להסתובב, במטרה לגרום לו לחזור לקצב. 

את הרעיון הגדול הזה וכמובן עקרונות נוספים, תיאר קיינס במאמר החשוב ביותר שלו: ״התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף״. הוא התפרסם בשנת 1936, וגרם, כך נטען, למהפכה בתפיסה הכלכלית בכל רחבי העולם ששמה קץ לגישת היד הנעלמה, התאוריה ששלטה עד אז. האם כך אנחנו מתנהלים גם כיום? ומה עונים הליברלים לרעיונות האלה? זה כבר בפעם הבאה.